על פי שיטתו של מורנו ה"כאן ועכשיו" עומד במוקד הטיפול, כל תשומת הלב מרוכזת ברגע הספונטני של המתרחש בהווה. למרות שמורנו לא שלל את הבלתי מודע ואת ההתנסויות המוקדמות, אין חיטוט בלא מודע. האירועים שזוכים לטיפול במפגשים פסיכו-דרמטיים הם אלה שממקדים את רגשותיו של הפרוטואגניסט (הגיבור הראשי) ברגע הנוכחי.
הפסיכודרמה מבוססת על יחסי גומלין בין חמישה יסודות: הבמאי מנחה, הקבוצה, פרוטואגוניסט- המציג את האירוע שלו, כפיל- שתפקידו לחזק את הקול הפנימי של הפרוטאגוניסט (או כל דמות אחרת), ודמויות האני המסייע (auxiliary egos) שהם האחרים המשמעותיים לגיבור וקהל המשתתפים.
הגיבור חוקר בעיה משמעותית בחייו בתוך מפגש קבוצתי אחד. במהלך מפגש הפסיכודרמה משתקפים כל אחד מהמשתתפים בגיבור ובעלילתו כמו בתוך מראה ובסיומו של המפגש בשלב ההתחלקות (sharing) משתקף הגיבור במשתתפים. המראה הכפולה מסייעת לכל הנוכחים ליטול חלק פעיל בהתרחשות ולזכות בפורקן מטהר (גולן, 1994).
אחת המטרות של הפסיכודרמה היא לפתח תקשורת תוך אישית ובין אישית. ככל שתוגבר התקשורת התוך אישית באמצעות התהליך הפסיכו-דרמטי, כך תגבר היכולת לתקשורת עם העולם.
יצירתיות וספונטניות
מורנו שם גש רב על פיתוח הספונטאניות והיצירתיות. הוא חתר לשלבם מחדש בחוויה האנושית.
הספונטאניות תובעת מהפרט להגיב במידה מסוימת של הסתגלות למצב חדש או במידה מסוימת של חידוש למצב ישן. הפסיכודרמה מאמנת את הפרט להגיב בספונטניות בכדי להגיע למחוזות חדשים ולשבירת השגרה הבעייתית. ההסתכלות על הכאן ועכשיו מובילה את הפרט להיות חופשי יותר מהנחות יסוד, ומכוונת אותו לראייה מחודשת, שונה מתפיסה שבויה בהכללות שהינו רגלים אליהם. היסודות הספונטניים הם מולדים, אם נחזור אליהם נוכל לנצל את כוחותינו הנפשיים ולהתמודד עם אתגרים שמציבה בפנינו המציאות.
אנו זקוקים לספונטניות ויצירתיות כדי להחזיר לאדם בריאות נפשית וכוחות יצירה. אנרגיות חסומות, שאינן מסוגלות להתממש, הן מקור של חולי נפשי. יסודות חשובים שזוכים לטיפול בפסיכודרמה הם גמישות מחשבתית, הענות לאינטואיציה אישית, הבעה ודמיון (גולן, 1994).
תקווה
מורנו אשר פיתח את שיטת הפסיכודרמה האמין כי לאדם יש כח שינוי אדיר. לפציינט יש יכולת אלוהית להביא לשיפור חיובי במצבו. על פי התיאוריה הפסיכו-דרמתית, לומדים המשתתפים לא לנתח את חלומותיהם אלא, לחלום שוב ואז להפוך את החלום למציאות(Goldberg, 1989).
הקבוצה
מורנו רואה את הקבוצה כחברה בזעיר אנפין. התהליך שהקבוצה עוברת מותנה בפעולות הבחירה שעושים משתתפיה. למשתתפים תפקידים שונים זה בשביל זה. כל משתתף, מתייחס לחברו או אל חלק מהקבוצה באותו אופן שחווה את הקבוצה הראשונית שלו (משפחת מוצא).
הגיבור בוחר מבין המשתתפים את דמויות האני המסייע. בפסיכודרמה מתברר לא אחת כי זה שנבחר להיות אני מסייע דומה בפרט זה או אחר לדמות שאותה הוא אמור לייצג. אם כי במקרים רבים הגיבור אינו מודע לדמיון זה (גולן, 1994).
משחק התפקידים
משחק התפקידים (role playing) הוא האספקט הדומיננטי בפסיכודרמה. האדם ממלא תפקידים שונים במסגרות שונות בהם הוא פועל. החיים הם רפרטואר של תפקידים שעל האדם לשחק. בתוך שלל זה של תפקידים שהחיים מזמנים לו יוצר האדם את "התפקיד" שלו, כלומר זהותו העצמית.
אולם, לא תמיד מקבל האדם את התפקיד שהוא רוצה, שנוח לו איתו. הפסיכודרמה מזמינה לו מגוון רחב של תפקידים שמרחיבים את הרפרטואר עומד לרשותו בחיים. התנסות רחבה כזאת מסייעת לו במציאת זהותו העצמית.
הדינאמיקה של המשחק תפקידים, בנויה על הרעיון שלאדם פנים רבות. כל תפקיד שהאדם משחק במציאות, מהווה פן אחר באישיותו, חלק אחר של זהותו.
לפעמים מקופלים באדם תפקידים מנוגדים זה לזה ולא לכולם הוא מודע. לא את כל החלקים שבנו אנו מקבלים, לא עם כל תפקיד שאנו ממלאים אנחנו שלמים ולעיתים אנו מתכחשים לתפקיד ומתעלמים מנוכחותו באישיותנו. חלקים שאינם זוכים לקבלה והערכה הם פוטנציאל לקונפליקט נפשי.
בפסיכודרמה עשוי הגיבור(לעיתים גם המשתתפים האחרים), להתעמת עם חלק שלו שדוכא ובתהליך לשלב מחדש את התפקיד "החורג". פירושה של המודעות היא הכרה וקבלה של החלקים הדחויים שבנו. בתהליך הפסיכודרמה מתרחשת אינטגרציה של הממדים השונים של אישיותנו (גולן, 1994).
חילוף התפקידים (Role reversal)
החלפת תפקידים בין השחקנים זאת טכניקה מרכזית בפסיכודרמה, עליה מכריז המנחה בכל עצירה בזרימת הפעילות. החלפת התפקידים עם הדמויות האחרות מאפשרת התנסות בזויות ראיה חדשות לגמרי. באמצעות ההתנסות בתפקיד של האחר הגיבור חווה את המצב הקונפליקטואלי מחדש, מזווית הראיה של הזולת. הכל נראה כעת אחרת. דיבורים וויכוחים, הנמקות והסברים לא יצליחו לשכנעו ולקרבו לעמדת הזולת כפי שעושה זאת שינוי עמדת התצפית.
הפרוטאגוניסט כלוא בעמדתו, בתפקידו, ללא סיכוי לשנות כיוון ולצאת מן המבוך. חילוף התפקידים מגביר את סיכוייו להיחלץ. כעת יכול לראות דברים שמעולם לא ראה והוא מגיע לשינוי עמדה לפיוס עם עצמו והזולת.
חילוף התפקידים מספק מרחב נשימה על ידי שינוי פרספקטיבה. הגיבור שמזדהה עם תפקידו כליל, משיג מרחק ממנו על ידי חילוף התפקידים. כעת הוא הופך לצופה המתבונן בעצמו.
חילוף התפקידים הוא אמצעי יעיל לכל משתתפי הקבוצה הפסיכו-דרמתית. כל אחד מקהל הצופים עשוי למצוא דמות, פרט מסוים בקונפליקט או סיטואציה אתם הוא מזדהה. בשלב ההתחלקות (sharing), בוחן כל אחד מהקהל את בעייתו האישית שהשתקפה בפסיכודרמה. כשהמנחה מבחין בהתרגשות מיוחדת אצל אחד המשתתפים, הוא מאפשר לו הזדמנות לשחק את הקטע הטעון בשבילו. לצופה שנעשה שחקן, יש הזדמנות לברר את הבעיה המוצגת, מנקודת התצפית שלו.
הטכניקה של חילוף תפקידים עשויה לסייע אף למנחה. אחד המשתתפים עשוי להימצא בקונפליקט עם המנחה משום שהוא מעביר אליו את הסכסוך שיש לו עם דמויות סמכות בחייו. המנחה יכול לבקש חילוף תפקידים עם המשתתפים ושני הצדדים יזכו בשינוי זווית הראיה.
בפסיכודרמה בניגוד לפסיכואנליזה לא נשמר מרחק בין המנחה לקבוצה. הוא אמנם אינו הגיבור אך הוא רשאי להשתתף כאני מסייע (גולן, 1994).
המפגש הפסיכו-דרמטי
מקובל לפתוח קבוצה בעזרת חימום. החימום מאפשר התפתחות והזדמנות לזרימה חופשית של הספונטאניות, הוא מסייע להפחתת מעצורים וחסימות.
דרושים תנאים מסייעים ליצירתיות והספונטניות והחימום עושה זאת על ידי הפחתת לחץ ומתח.
החימום עצמו הוא תהליך פסיכולוגי וביוכימי המכין לביצוע הפעולה. הוא יכול להיות מילולי או תנועתי משחקי. למשל, ניתן לבצע חימום על ידי בקשה מהמשתתף היושב מימין למרצה להציג בשפת גוף כיצד הוא מרגיש. המשתתף שיושב מימינו צריך לחכות את המחזה שזה עתה ראה. שיקוף. וכן הלאה הוא מציג את מצב רוחו והמשתתף מימינו מחקה אותו וחוזר חלילה עד אחרון המשתתפים בקבוצת הפסיכודרמה (Goldberg, 1989) .
בחירת הפורטואגוניסט
הפורטואגוניסט הוא הגיבור הראשי במחזה או ברומן. בפסיכודרמה הוא המשתתף אשר נבחר להצגת בעייתו במפגש. הבחירה של הפרוטאגוניסט יכולה להיעשות על ידי הקבוצה, המנחה או הפרט המציע עצמו. הפתיחות של הקבוצה כלפי הגיבור ובעייתו מבטיחים את הצלחת הפסיכודרמה לא פחות מאשר בשלות הפרט לתפקיד זה (גולן, 1994).
חימום הפרוטאגוניסט
הפורטואגוניסט יוצא ממעגל המשתתפים ומצטרף למנחה. המנחה שואל שאלות לקבלת מידע ולהכנת המשתתפים לקראת האירוע שיתרחש בפסיכודרמה.
"ריאיון" הפורטואגוניסט ממחיש פרטים שנראים אולי טכניים אך בלעדיהם יהיה המחזה חסר בסיס. השאלות מספקות אינפורמציה על גילו, ומצבו החברתי ופרטים על הדמויות המשמעותיות בעלילה, מקום האירוע, הרהיטים וכדומה. המנחה מכוון את השחקן הראשי ל"כאן ועכשיו".
השחקן בודק את מצבו הרגשי בהווה ובאמצעות אסוציאציות מגיע לסצנה שמתקשרת למצב רוחו. בעזרת סצנה אחת או שתיים שהגיבור מציג מאתרים את הבעיה המרכזית של הפסיכודרמה הנוכחית.
בחירת שחקני האני המסייע (Auxiliary egos)
לאחר החימום בוחר הגיבור את שחקני המשנה המסייעים שלו. בדרך כלל הבחירה היא אינטואיטיבית מבלי שהגיבור מודע לסיבות הבחירה בחבר קבוצה מסוים לדמות מסוימת, אך לעיתים הוא מודע לסיבת בחירתו: דימיון חיצוני בין הנבחר לדמות אותה הוא מייצג, התנהגות, קול או פרט אשר מזכירים לו את הדמות. הוא אינו נדרש לנמק את סיבת הבחירה (גולן, 1994).
הכפיל - Doubling
הכפיל היא דמות פסיכודרמות חשובה. תפקידו לבטא את קולו הפנימי של הגיבור. הכפיל מספק קול נוסף לרגשות לקונפליקטים ולמחשבות של הגיבור ומספק תמיכה בהתמודדות. בחירת משתתף מסוים לתפקיד מעידה על אמון שהגיבור רוחש לו. לפיכך לכפיל תפקיד מסייע לגיבור בביטוי רגשותיו והרהוריו כלפי דמויות משמעותיות. מצד שני על הכפיל לשמש לגיבור רשת ביטחון במקרה של הצפה רגשית.
הכפיל ממוקם מאחרי הגיבור בזוית שתאפשר תצפית על הכפיל וקבלת מידע משפת גופו.
הכפיל מבטא את רגשות הגיבור בגוף ראשון (הכפיל עוזר לגיבור לבטא רגשות חסומים), אם הגיבור מקבל את דברי הכפיל הוא משלבם בדבריו וחוזר עליהם, אם הדברים לא מקובלים עליו הוא אינו חייב לקבלם ויכול לתקנם.
גם דמויות אחרות בפסיכודרמה זוכות לכפיל. קהל המשתתפים יכול להצטרף לאחת הדמיות על פי הבנתו והרגשתו (Carlson, 1986).
מונולוג - Soliloquy
הפורטאגוניסט מפסיק את פעולותיו ונותן מונולוג על מחשבותיו ורגשותיו בעוד הוא עדיין בתוך הסצנה. המנחה מנחה את המשתתפים במחזה להמשיך לשחק כאילו לא שמעו את המונולוג. טכניקה זאת מסייעת בפיתוח אגו צופה, בכך שמאפשרת לגיבור לעצור ולחשוב במקום להתנהג באימפולסיביות תחת התרגשות ומתח. בנוסף, באמצעות טכניקה זאת הגיבור פעמים רבות מגיע אל רגשות אסורים ומשחרר אותם (Carlson, 1986).
שיקוף - Mirroring
הגיבור מוצא מהסצנה ומשתתף אחר מחליף את מקומו או על ידי חזרה על דבריו ותנוחת גופו או על ידי המשך הסצנה. טכניקה זאת עוזרת לגיבור לקבל פרספקטיבה על התנהגותו. לבחון את המתרחש בחייו ממקום שיותר מאפשר מבט מפוקח (Carlson, 1986).
קתארסיס של השחקן
השחקן שמגלם דמות בדיונית הוא בו זמנית הוא עצמו והדמות ביצירה. הקתרסיס מבוסס על הפרדוכס הפסיכולוגי אשר נשמר כאשר הגיבור מתפקד בסיטואציה שהיא שלו אך נבדלת מזו של המציאות. הדמויות המשמעותיות דומות אך שונות, העלילה מועתקת מהמציאות אך מתרחשת באופן בדוי. כל הדמויות כולל הגיבור מגיבים כמו במציאות אך אחרת לגמרי.
הכפילות הפרדוכסלית מאפשרת לגיבור לראות עצמו מזוויות שונות ובכך מוציאה אותו מהתקיעות הכפייתית. כעת נוצר סיכוי להגמשה בעמדותיו ולשינוי דימויו העצמי.
הפרט מתייצב בפסיכודרמה פנים אל פנים מול הקונפליקטים החיצוניים והפנימיים שלו דבר התובע חשיפה מרובה. לפיכך הקתרסיס המוגבר יתאפשר רק אצל פרטים ברמת מודעות גבוה ויכולת להתמודדות חשופה מול בעיותיהם (גולן, 1994).
הסיום
לאחר הקתרסיס מצוי הגיבור בדרך כלל במצב של רגישות מוגברת. ברגעי השיא של פעולתו התנסה בדפוסים המכאיבים של התנהגותו ובתגובת האנטאגוניסט לפי התבנית המייסרת המקובלת בחייו. כעת הוא זקוק לשלב שיהווה עברו חוויה מתקנת. למשל, הוא המחיז קטע טעון רגשית אשר במהלכו אמר דברים קשים שלא ביטא מעולם כלפי דמות אביו. כעת נחוצה לו סצנת פיוס או סצנה שתתרחש עוד שנה בפגישה עם אביו. ליציאה כמו לכניסה לפסיכודרמה דרושות סצנות קצרות. האחרונות יהיו בעלות איכות מתקנת. כך מסתיימת "ההצגה".
לבלעדיות ההפקה של הגיבור יש ערך טיפולי רב. הוא לוקח אחריות על מהלך העניינים. למנחה תפקיד שולי והגיבור קובע עם לקבל את דברי הכפיל. הגיבור הוא הפוסק היחיד, אחראי על כל המהלכים, לוקח את האחריות על הפסיכודרמה ועל חייו.
לאחר סיום "ההצגה" חוזר הפרוטאגוניסט לקבוצה ומתקבל בה בחמימות. חברי הקבוצה ניגשים אליו מבטאים קבלה, הבנה והזדהות באופן מילולי או פיזי.
כעת בוחן הגיבור את התנסותו, את השחרור הרגשי שלו והתובנות אליהם הגיע. הוא מסכם את הדברים מתוך זווית חדשה אותה יתכן וחווה בפסיכודרמה.
התחלקות (Sharing)
שלב זה סוגר את מפגש הפסיכודרמה ויש מקום לכל המשתתפים כולל הקהל לקחת חלק פעיל.
אין כוונה לנתח, אלא, שיתוף והתחלקות עם חברי הקבוצה במחשבות ורגשות שעלו בעקבות המחזה. כל אחד מתבקש לבחון את הזדהותו עם הגיבור או כל דמות אחרת. כאן המקום לשתף בנקודות שעלו במחזה ומשיקים אל חיי המשתתפים (Goldberg, 1989) .
בשלב ההתחלקות נוטים אנשים לנתח את תגובות הגיבור או דמויות אחרות. במקום לדבר על נקודות הדמיון בחייהם הם מייעצים לזולתם. כאן מנחה הפסיכודרמה מזכיר כי בהתחלקות המשתתפים בודקים את רגשותיהם ואת נקודות הדמיון לחייהם ומחלקים זאת עם הקבוצה.
ביקורות ועצות לא יגרמו לגיבור לשינוי עמדות או תגובות ואף לא להקלה ולשחרור ממתחים. הוא זקוק לתחושה של שותפות עם הקבוצה. הגיבור מקבל שדרים של הזדהות ותמיכה. המשתתפים בעשותם כן זוכים לפורקן בעצמם (גולן, 1994).
אם משתתף מסוים מגלה התרגשות מיוחדת בשלב ההתחלקות יכול המנחה להזמינו לעלות את הסצנה הטעונה, בעזרת חילוף תפקידים או "הכיסא הריק" ואולי הוא יהיה הגיבור באחד המפגשים הבאים.
המפגש הסתיים הפעילות הפנימית של משתתפי הפסיכודרמה, תימשך עד המפגש הבה.
שילוב פסיכודרמה בסדנה פסיכו-חינוכית להדרכת הורים במרכז אתרוג.
סדנת ההורים הבסיסית במרכז אתרוג הנה מובנת וכוללת 8 מפגשים. המפגשים הם חד שבועיים בני שעתיים. בכל פגישה ישנו חלק פתוח, בו מעלים ההורים את נושאי העבודה בקבוצה (שעה) וחלק מובנה בו נלמד נושא חדש הקשור בחינוך ילדים (שעה). הנושאים המובנים הם למעשה העברה של ידע על ידי התנסות חווייתית באבני היסוד של תקשורת מיטיבה בין הורים וילדים. תכני הסדנה כוללים: חיפוש החיובי וראיית הכוחות בילדים, שינוי התנהגות על ידי חיזוק מילולי, ניהול משא ומתן, הצבת גבולות ועוד.
הגישה והטכניקה של הפסיכודרמה משתלבת בעיקר בחלק הראשון בו מעלים ההורים את קשייהם בהורות.
בחלק זה מנחה הקבוצה מציע לאחד מההורים המציג תקיעות וקושי סביב נושא מסוים להמחיז סיטואציה בה יבחר, הקשורה לנושא המטריד אותו.
פעמים רבות הנושא הוא סביב הצבת גבולות לילדיהם, בו מתקשים הורים רבים.
"אני מבקש ממך להשתתף במשחק, מחזה, שנערוך כאן כעת הקשור לנושא גבולות, האם תהי מוכנה?"
במידה וישנה הסכמה: " הייתי רוצה שתבחרי סיטואציה מסוימת, המאפיינת אותך כשאת מנסה להציב גבולות לילדייך.".... "ספרי מי נמצא בבית? באיזה חדר אנחנו נמצאים?"...."נסי לתת לכל אחד מהנוכחים בסיטואציה משפט שהוא נוהג לומר ומאפיין אותו".
המנחה מאפשר להורה "הגיבור" לבחור את האנטגוניסט, ואת שאר המשתתפים במחזה (האני המסייע).
לפי הראיון המקדים המנחה מבקש מכל משתתף במחזה להיכנס לדמות על פי תיאור הגיבור.
ברגע שיעלה המחזה ויזרום, המנחה משתמש עלפי הסיטואציה במגוון הטכניקות פסיכו-דרמטיות.
במידה והמנחה חש כי האנטגוניסט אינו מגלה אמפטיה לגיבור ומתקשה לגשר על חילוקי הדעות הוא מבקש חילוף תפקידים. במקביל בהתאם למספר המשתתפים ומידת התקיעות המנחה ממנה כפיל לגיבור ולשאר הדמויות, על מנת שיסייעו בביטוי רגשות חסומים.
במידה והגיבור אימפולסיבי ואינו עוצר בכדי לעבד את המתרחש המנחה יכול להקפיא את הסיטואציה ולבקש מההורה מונולוג.
בעיתוי מתאים, המנחה עשוי להוציא את ההורה מהמחזה על מנת שיתבונן באחר הנכנס לנעליו וממשיך במקומו זאת על מנת לספק לו השתקפות שלו בסיטואציה.
לבסוף כשהגיבור שב בחמימות לקבוצה, ניתן מקום להתחלקות של הקבוצה ברגשותיהם לגבי המחזה. נושא "הצבת גבולות" משיק לחייהם של כול אחד מההורים המשתתפים. מעבר לכך שנתרמו בהשתתפות וצפייה במחזה יש להם מקום גם לשחרור רגשי. במידה ואחד ההורים מגלה התרגשות יתרה ניתן להציע לו להציג באחד מהמפגשים הבאים.
השימוש בפסיכודרמה, על מנת לסייע להורים בבניית סביבה רגשית בריאה בבית, הנה אפקטיבית מאוד. לדוגמה, נושא הצבת גבולות מגלם בתוכו קונפליקטים רבים מהעבר וההווה, קשורים בו דמויות הילדים בבית כמו גם דמויות ההורים של ההורים. ניתן בעזרת הפסיכודרמה להגיע לשחרורו רגשי ולתובנות בקשר להשפעה הרב דורית על סגנון ההורות וההתנהגות המעשית בהצבת גבולות.
נראה כי חברי הקבוצה הנפגשת פרק זמן כה קצר ( 8 מפגשים ) מפיקה רבות מהעוצמה הרבה של הטכניקה הפסיכו-דרמטית, אשר אינה זקוקה לתהליכים דינמיים וארוכים בכדי להביא לשינויים. הפסיכודרמה מובילה למידע, תכנים ורגשות שקבוצת ההורים לא הייתה מגיעה אליה בדרך קונבנציונאלית, במיוחד לאור מספר המפגשים המצומצם.
אופי הטכניקה הפסיכו-דרמטית אשר אינו מבקש לחקור את העבר ולחתור לאנליזות מהילדות מתאים לסגנון הקבוצות הפסיכו-חינוכיות במרכז אתרוג.
ביבליוגרפיה
1) גולן, מ. (1994). טיפוח דימוי העצמי באמצעים פסיכודרמטיים וביבליותראפיים. תל-אביב: הוצאת צ'ריקובר.
2) Carlson, S. (1986). Helping adolescent take a closer look : A developmental education group using psychodramatic models. School Social Work Journal. Vol (6) 16 - 29.
3) Goldberg, C. M. (1989). Teaching Psychodrama: A Workshop. Haworth Press.
יורם ראובני M.S.W מנהל מרכז אתרוג - שירות בפריסה ארצית 077-4006006. טיפול פסיכולוגי,טיפול זוגי,גירושין
